דנס מנופים בע"מ נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט דוד גדעוני) מיום 28.8.2012 בת"א 1223/09.

הערעור, כמו גם ההליכים שהתנהלו לפני בית המשפט קמא, נוגע לתשלומים בהם חוייבה המערערת בגין שני עגורני צריח שייבאה מסין לישראל.

רקע כללי

2. המערערת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא מנופים. בחודש מאי 2008 ייבאה המערערת, בשני משלוחים שונים, שני עגורני צריח.

לגבי כל אחד מהמשלוחים העלתה המערערת טענות בגינן הגישה את התביעה האמורה:

בנוגע לעגורן הראשון (עגורן צריח מדגם STT-200) שיובא, כשהוא מפורק לחלקים, ביום 9.5.08 (להלן: "העגורן הראשון"): השאלה שהתעוררה היא לגבי הסיווג אליו יש לשייך את העגורן, וזאת לצורך קביעת תשלום מכס או פטור מתשלום: ברשימון שהגישה המערערת לבית המכס באשדוד, היא ציינה כי משקל העגורן הוא 103 טון, ובהתאם לכך סיווגה את העגורן כפרט מכס מספר 84.26.2010 הנקרא עגורני צריח "שמשקלו הכולל של כל אחד מהם עולה על 100 טון", כאשר עגורנים המסווגים כך פטורים ממכס. ואולם, כאשר נשקל העגורן בבית המכס, נמצא כי משקלו הוא כ-92 טון בלבד ועל כן סווג העגורן כפרט מספר 84.26.2090 הנקרא עגורני צריח "אחרים", כאשר עגורנים המסווגים כך חייבים במכס בשיעור של 8%, ולכן חויבה המערערת בגינו בתשלום של 82,670 ₪.

בנוגע לעגורן השני (מדגם STT-293) אשר יובא ביום 5.5.08 (להלן: "העגורן השני"): השאלה אשר התעוררה נוגעת לתשלום כופר כסף שהושת על המערערת, לאחר שלא צירפה מלכתחילה אישור של משרד התחבורה לייבוא העגורן.

כתב התביעה המתוקן כלל תביעה כספית, להחזר כספים ששילמה המערערת למשיבה בגין יבוא העגורנים, וכן בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יוצהר כי המערערת רשאית לייבא את החלקים הנוספים של העגורן הראשון ולסווגם לעניין המכס כיחידה אחת עם העגורן עצמו.

העגורן הראשון

ההליך בבית המשפט קמא:

3. טענותיה של המערערת בבית המשפט קמא, בכל הנוגע לעגורן הראשון, היו כי לעגורן מספר חלקים, שהם: גוף העגורן, מרכב, משקולת זרוע אחורית, חולית הגבהה, וכלוב הגבהה (כל החלקים, למעט גוף העגורן, הוגדרו על ידי בית המשפט קמא כ"החלקים הנוספים" וכך הם ייקראו גם בפסק דין זה). לדברי המערערת, היא הזמינה מלכתחילה את העגורן יחד עם כל חלקיו, ואף שילמה מראש עבור העגורן כולל כל החלקים, אך בשלב מסוים חל עיכוב באספקת חלק מהחלקים, עיכוב שמקורו בספק, ועל כן הוחלט לפצל את המשלוח לשני משלוחים נפרדים, כאשר במשלוח הראשון הגיעו רק גוף העגורן וחלק מחוליות ההרמה. לכן ברשימון שהוגש ציינה המערערת כי משקל העגורן הראשון הוא 103 טון, שכן, לטענתה התייחסה לכל החלקים כולם, לרבות החלקים הנוספים שאמורים היו להגיע במשלוח אחר.

4. בית המשפט קמא קבע כי מלאכת סיווגם של טובין לפי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ז – 2007, שהותקן על ידי שר האוצר מכוח סמכותו לפי סעיף 3(ב) ו-5 לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937 (להלן: "הצו"), כרוכה בשלושה שלבים עיקריים:

הבהרת טיבם ומהותם של הטובין, תוך הקפדה על טיבם, השימוש שנעשה בהם ותכונותיהם, כאשר נפסק כי את מהות הטובין יש לקבוע לפי מצבם ומאפייניהם כפי שהם בשעת היבוא, ואין להביא בחשבון תוכניות עתידיות לשינוי מהות הטובין בעתיד.

הבהרת משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין, לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים.

סיווג באמצעות התאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים, בין היתר בהסתמך על כללי הסיווג הרלוונטיים הקבועים בצו.

5. בבדיקת השלב הראשון (הבהרת מהות הטובין):

בית המשפט קמא דחה את גרסתה העובדתית של המערערת לפיה התכוונה מלכתחילה לייבא את העגורן על כלל חלקיו, וזאת מהנימוקים הבאים:

(א) מדובר בטענה כבושה. המערערת לא הצהירה לפני רשויות המכס שלא כל חלקי העגורן המוזמנים הגיעו, לא לפני הייבוא, לא כאשר המשלוח הגיע לנמל, לא במסגרת טופס הרשימון, לא בעת הבירורים שנערכו במכס בנוגע לעגורן לפני שחרורו, ואף לא בשלב בו שילמה המערערת את תשלום המכס.

(ב) המערערת הציגה, הן לפני רשויות המכס והן לפני בית המשפט קמא, גרסאות סותרות בכל הנוגע להתנהלות משלוח העגורן על שלל חלקיו.